הדימויים ביצירה הם זיכרונות מהעבר, מתקופה שחייתי בה בקבוצה. החיים בקבוצה יכולים להיות מצד אחד מחבקים, בטוחים וחברותיים ומהצד השני, לא שלמים, מרוחקים ומלווים בבדידות גדולה. הדימויים יכולים להזכיר מרחב ביתי. השכפול של התמונה הוא כמו זיכרון שנתקע או זיכרון לא פתור שצף ועולה. החומריות של הנייר שואפת להזכיר סרט פילם, כרמז לעבר.

​

צילום: קירה קלצקי